סיפור מקרה – איילת (שם בדוי) / חגית קמרון

הוריה של איילת פנו אלינו בדחיפות כמה חודשים לאחר גיוסה. הם סיפרו שביתם לא מצליחה להסתגל לשירות, בוכה כל הזמן, לא מסתדרת עם החברות ועם המפקדת. לאורך כל הדרך הם עודדו אותה ודרשו ממנה לחזור לצבא ולתפקד למרות הקושי. אבל, לאחרונה, היא החלה לדבר על כך שאינה רוצה עוד לחיות והם הבינו שאי אפשר יותר למתוח את החבל וצריך למצוא לבעיה פתרון ומהר.

מדובר בנערה שגדלה בבית ערכי, ציוני, הדוגל בתרומה ובשירות. כל בני המשפחה שירתו שירות משמעותי בצה"ל והאב אף שכל את אחיו במלחמה.

איילת חונכה להתגייס ולתרום כמיטב יכולתה ורצתה בכך בכל מאודה. יחד עם זאת, מגיל צעיר היא הייתה שונה מאוד משאר בני המשפחה ומשאר בני גילה. הוריה מתארים תינוקת חייכנית וסקרנית אך רגישה מאוד. כל רעש 'הקפיץ' אותה, כל מגע לא נעים הוביל לתגובות קשות. היא התפתחה מוקדם מהרגיל, הלכה ודיברה עוד לפני גיל שנה. כבר בגן היה להם ברור שמדובר בילדה מחוננת. היא הייתה אהובה על הגננת ועל הילדים אבל לא תמיד עשתה מה שאמרו לה, אבל היה קל לסלוח לה כי הייתה חיננית ופיקחית.

בבית הספר היסודי התלוננה הרבה פעמים שמשעמם לה. ההורים דאגו לשלוח אותה למסגרות העשרה לילדים מחוננים אבל גם שם התקשתה להתנהל על פי הדרישות. היא הרבתה להחסיר ימי לימודים. בחטיבת הביניים הגיעה לבית הספר עוד פחות מקודם. היא מספרת שחשבה שהמורות טיפשות ולא יודעות אפילו לכתוב בעברית ללא שגיאות. כשהגיעה לעתים רחוקות לכיתה, ישבה וציירה או קראה ספר. בתיכון החליטה לעבור לבית ספר אקסטרני, אך גם שם לא הצליחה להסתדר. את השנים שקדמו לגיוסה בילתה איילת בבית בקריאה ונגינה. היא ניגשה לבגרויות באופן עצמאי והשיגה ציונים גבוהים מאוד. למעשה, שנים רבות ואולי מאז ומעולם, איילת לא התנסתה בתפקוד נורמטיבי במסגרת.

למרות שלא הצליחה מעולם להשתלב במסגרות, הייתה בטוחה שבצבא תסתדר. היא חשבה שהרצון שלה לשרת והאמונה בחשיבות השירות יתנו לה את הכוח להשתלב. בלשכת הגיוס ביצעה את המבחנים בהצלחה והותאמו לה קב"א ודפ"ר גבוהים והיא שובצה לתפקיד מסווג ונחשק בחיל המודיעין. איילת הייתה מאושרת ואופטימית. אבל, מהר מאוד לאחר גיוסה, החלה לחוש עצובה, 'חנוקה'. היא לא הצליחה ליצור קשרים עם הבנות האחרות והרגישה שהמפקדת אינה מתחשבת בה. עם הזמן מצב רוחה הלך והורע עד שהחלה לסבול ממחשבות תכופות שרק המוות יפתור את הבעיה שלה.

איילת והוריה הגיעו אלינו והיא אובחנה על ידי הפסיכיאטר כסובלת ממשבר הסתגלותי קשה. הוא המליץ על שחרור שלה מצה"ל. בעקבות ההמלצה היא נבדקה על ידי פסיכיאטר צבאי שאכן שחרר אותה מהצבא.

בעקבות המלצתנו פנתה איילת לטיפול שיחתי אינטנסיבי ולאחר מספר חודשים החלה בשירות לאומי. איילת לומדת צעד צעד ובהדרגה כיצד לתפקד במסגרת, איך לקום בבוקר מידי יום, להתחייב לשעות הפעילות ולבצע את המשימות המוטלות עליה.

במבט לאחור ברור לה ולהוריה, שהמעבר בין אורח החיים שניהלה קודם לגיוס, לבין שירות צבאי, היה חד מידי ובלתי אפשרי עבורה.

 

 

* המכון מוכר ומאושר על ידי משרד החינוך.