אם רק היינו שומעים עליכם קודם איזה מפח נפש היה נחסך.
חשוב לי שכולם יקראו את המכתב שאני כותב לכם.
בגיל צעיר הבן עשה שטויות , מאז התבגר, לקח את עצמו בידיים, גמר בגרויות, התנדב , הפך להיות בן אדם מקסים. אבל הצבא סרב לגייס.
כמה שנים אפשר למשוך סטיגמה ?
מדוע לא נותנים לו צ'אנס?
הפכנו עולמות לשנות את רוע הגזרה. שום דבר לא עזר.
המשפחה כמעט והפסיקה לתפקד מרוב עיסוק בנושא ואכזבות בלתי פוסקות בעקבותיו.
ואז מישהו סיפר לנו עליכם !!!
מפגש עם פסיכיאטר וקב"נית מהמכון שלכם והתערבות של עורכת הדין שלכם שינו את כל התמונה.
הבן שלי גוייס לצבא. לובש מדים גאה ומאושר !!!
וגם אנחנו.
אין עליכם.
