שלחתי את בני לצבא בוטחת בו ומאמינה בכוחותיו.
לצד הדאגה הרבה הייתי גאה כל כך על היותו חייל קרבי שתורם למדינה.
בשבועות הראשונים הוא היה מאושר בצבא ואנחנו שמחנו איתו.
עם הזמן התחלנו לראות שעובר עליו משהו. חזר הביתה ומיד נכנס למיטה ולא יצא ממנה, בקושי אכל, הוריד במשקלו. שניסינו לשאול מה קורה אמר שסתם מאוד עייף.
אחרי שלחצנו פרץ בבכי ותאר שעוברים עליו ימים מאוד קשים בצבא שבהם סובל מפחדים רבים , מתקשה לאכול מתקשה לישון , לא מצליח להתחבר לחיילים בסביבתו מאוכזב מעצמו וממה שקורה לו.
ביקשנו ממנו לפנות לגורמים המתאימים בצבא אך הוא לא רצה שזה יפגע בעתידו וסירב בכל תוקף.
רצינו לפנות למפקד שלו וגם לזה הוא לא הסכים.
עד ששמענו עליכם.
הגענו דואגים ויצאנו עם הרגשה שהגענו למקום מכיל ומקצועי.
יותר משעתיים פתחנו הכול בלי להתבייש ומבלי להסתיר, הבנו מה עובר על הבן שלנו , הבנו שזהו משבר הסתגלות שהסתרתו רק תגרום להחמרתו.
יצאנו עם תוכנית פעולה שתאפשר לבן שלנו להמשיך לשרת אך בתנאים פחות מלחיצים ומאפשרים.
אין מילים להודות לכם.
