הגיוס לצבא מהווה שלב בהתפתחות הנורמטיבית של חלק גדול מהמתבגרים בחברה הישראלית. הגם שלמדנו להתייחס למעבר הזה כטבעי, לאחר שנים כה רבות של מתיחות ביטחונית, יש בו מאפיינים ייחודיים ומורכבים וכן אתגרים שמתבגרים ברחבי העולם אינם נדרשים להתמודד אתם.

המתגייס נמצא בעיצומו של גיל ההתבגרות. גיל זה הוגדר בעבר כ12-16 ועם השנים הלך והתמתח על פני יותר ויותר שנים. היום מתחיל שלב זה יותר מוקדם וגולש אפילו עד אמצע שנות השלושים. מדוע בעצם התארכה כל כך תקופת "גיל ההתבגרות"? הסיבה היא שמשימת הגיל היא עיצוב זהות. ככל שיש בעולם זהויות רבות יותר בהן ניתן לבחור, כך הבחירה נהיית קשה ומסובכת ומן הסתם אורכת זמן רב יותר. תהליך עיצוב הזהות אינו פשוט ולעתים עובר דרך מצוקה נפשית, חרדות ופחדים ואפילו בעיות בתחום בריאות הנפש.

כאשר חוקק חוק גיוס חובה עם קום המדינה, היה בן ה18 הממוצע כבר אחרי שלב הבלבול, זהותו הייתה מגובשת ובמצב זה היה פוגש את המערכת הצבאית. היום, לאור המורכבות שתוארה, פוגש המתגייס את המסגרת בעיצומו של תהליך מבלבל השואב ממנו כוחות רבים.

בעוד שבן ה – 18 הישראלי, השתנה, כאמור, לבלי הכר – נותרה המערכת הצבאית כשהייתה. המתגייסים פוגשים צבא, דומה במובנים רבים מאוד לצבא שפגשו הוריהם וסביהם: מערכת נוקשה והיררכית, הדורשת ציות ובהיעדרו מענישה עד כדי כליאה. מפגש חברתי כפוי ואינטנסיבי עם נערים המגיעים מכל חלקי החברה הישראלית. דרישה לתפקוד רחוק ממערכות התמיכה הרגילות – הורים וחברי ילדות. אסור לשכוח גם את הדרישה לשימוש בנשק ואת האיום על שלמות הגוף והחיים עצמם. עם כל אלה מתמודד המתגייס, בדגשים משתנים כמובן מתפקיד לתפקיד ומיחידה ליחידה.

המתגייס נדרש (אם במציאות ממש ואם בחוויה שלו) לוותר על זהותו שהיא גם כך עדיין שברירית וחמקמקה עבורו ולאמץ את הזהות הנכפית עליו על ידי המערכת הצבאית. לא פעם יש מתגייסים אשר מוכנים ללכת לכלא ולא להסתפר. מאחורי בחירה זו, שנראית כל כך לא הגיונית, עומד האיום על מה שנתפס כשלילת הזהות היחודית התגובה לאיום זה היא מצוקה הנפשית, חרדות ופחדים, הנלווים לאיום זה. ישנם חיילים לא מעטים הפותרים קונפליקט זה באימוץ טוטאלי של מאפייני הזהות הצבאית. נוכל לראות חיילות וקצינות, במיוחד בחילות השדה, המאמצות לעצמם שפת גוף וסגנון דיבור "גבריים" ו"צבאיים".

כל שינוי בחיים מהווה מצב דחק (לחץ הגורם פעמים רבות למצוקה נפשית) אתו צריך האדם להתמודד. בכל מצב של שינוי שואף האדם (כמו כל אורגניזם אחר) לחזור לאיזון מחודש. כגודל השינוי כך מידת הדחק וכמות המשאבים הפנימיים הנדרשים על מנת להגיע לאותו איזון מחודש מיוחל. מאחר והגיוס לצבא הוא שינוי עצום בכל תחומי החיים, הוא מוביל בהכרח למשבר הסתגלותי. עוצמת המשבר משתנה מאדם לאדם בהתאם לאישיותו, מערכות התמיכה שלו ודרישות המסלול הצבאי בו נמצא.

רוב רובם של המתגייסים יצליחו, למרות חרדות ופחדים, למרות הפגיעה הזמנית במצב הרוח לעבור את המשבר בהצלחה ואף לצאת מחוזקים. מיעוטם יפתחו משבר נפשי המצריך התערבות מקצועית. לא תמיד ניתן לצפות את המשבר מראש ולפעמים הוא מופיע דווקא אצל מי שאיש לא צפה שדווקא אצלו יתרחש. לעיתים גורמים לכך אירועים מפתיעים ובלתי צפויים כגון התנהגות לא נאותה של מפקד, חרם חברתי או הסתבכות בתחום החוק והמשפט. אולם, ברוב רובם של המקרים משבר כזה נגרם, מאי התאמה בין החייל לבין סוג השירות אליו שובץ. למשל – בחור ביישן, שהתקשה לישון מחוץ לבית, לא יצא לטיולים שנתיים וקשור מאוד להוריו, משובץ לשירות קרבי.

האתגר יהיה קשה מידי עבורו: הוא יתגעגע הביתה, יהיה מאויים מהקרבה לחיילים רבים שאינו מכיר ויתקשה לעמוד על שלו. אילו זוהתה הבעיה קודם והוא היה נשלח לטירונות קצרה ומוצב קרוב הביתה, יש להניח שהיה מסתגל. דוגמא נוספת הוא נער שהיה רגיל לעשות כרצונו בבית הספר, התחצף למורות, הותאמה לו מערכת מצומצמת, והוא מעולם לא נדרש להתמודד עם תוצאות מעשיו. אותו נער משובץ לקורס בחימוש. שם הוא המום מהמצב החדש, המצריך ממנו לקבל מרות מנער בן גילו, לעמוד בדרישות הלו"ז מלואן או להיענש.

מוטב לא 'לעצום את העיניים' ולצפות שהכל יהיה בסדר בצבא או כמו שרבים נוהגים לומר: "הצבא כבר יסדר אותו". ברובם המוחלט של המקרים השירות הצבאי דווקא מעלה על פני השטח ומחריף קשיים הקיימים ממילא ולא פותר אותם.

לכן, יש לשאוף להתאים את סוג השירות לכוחות הנער או הנערה. הצבא הנו למעשה "חדר כושר ענק בהסתגלות" לכל אחד תוכנית האימונים שלו. מי שיש לו קשיים חברתיים – ידרש להסתדר עם אוכלוסיה חדשה ומגוונת, מי שיש לו קושי בקבלת סמכות – יידרש לציית למפקדיו, מי שמתקשה להיפרד מהוריו – יידרש לישון מחוץ לבית. כמו בחדר כושר אמיתי, כאשר תוכנית האימונים מתאימה למצבו של האדם – היא מחזקת אותו, אך כשהיא אינה מתאימה היא עלולה לגרום לפגיעה ולתחושת כשלון.

על כן מומלץ להתייעץ עם מומחים המכירים את הצבא היטב ומבפנים ויש להם ניסיון במציאת פתרונות והתאמת סוג השירות למבנה האישיות ומצבו הרגשי של המתגייס. אם מגיעים למיונים עם חוות דעת מאנשי מקצוע שכאלה, קל הרבה יותר להשפיע על סוג השירות. התערבות במהלך השירות עצמו אפשרית גם היא, אך מורכבת יותר.

לסיום, הכי חשוב למקסם את סיכויי המתגייסים להשלים שירות בהצלחה. הצלחה כזו מחזקת, מעלה את הדימוי העצמי ועוזרת בהתמודדויות הרבות שעוד מצפות להם בעתיד…