לפני שאנו מדברים על הפרעת אישיות, יש להגדיר מהי אישיות.

אישיות (personality) באה מהמילה הלטינית persona. בתקופת יוון הקדומה השתמשו במילה זו כדי לתאר את אופי הדמות, בתאטרון, העוטה מסכה, על מכלול תכונות נפשה.

לאחר פרסומיו של פרויד החל שימוש נרחב יותר בין התאורטיקנים במושג אישיות.

אפשר להגדיר את האישיות כמכלול צורות החשיבה, ההרגשה וההתנהגות, אשר קובעת את סגנונו הייחודי של האדם והמשפיעות על קשריו עם הסביבה… אישיות מתפתחת ומתעצבת בילדות המוקדמת ונשארת יציבה יחסית מסיום גיל ההתבגרות לשארית החיים. גורמים רבים משפיעים על עיצוב האישיות: גנטיקה, טמפרמנט מולד, יחסים מוקדמים עם הקרובים המשמעותיים (בעיקר ההורים), יחסים בכלל ואירועי חיים מוקדמים.

הפרעת אישיות גבולית. על איזה גבול מדובר? מה מקור השם "אישיות גבולית"? רבים נוטים לחשוב שמדובר בהפרעה גבולית, כלומר על הגבול שבין הבריא לחולה. כביכול הפרעה לא משמעותית, ולא כך הדבר. היפוקרטס, ביוון העתיקה, כבר לפני כ-2500 שנה תיאר אנשים הסובלים מחוסר יציבות רגשית.

תיאופילה בונה, רופא שווייצרי, קרא להפרעה עוד בשנת 1684, folie maniaco-mélancolique. ואחריו ההפרעה תוארו עוד על ידי רבים בשמות שונים.

הראשון שהשתמש במושג "גבולי", היה אדולף סטרן, פסיכואנליטיקאי, בשנת 1938. באותה תקופה היה מקובל לחלק את ההפרעות הנפשיות לפסיכוזות ונוירוזות. הפסיכוזה מתאפיינת באיבוד בוחן המציאות, פגיעה קשה ביכולת להבדיל בין המציאות לדמיון. הנוירוזה היא הפרעה הפוגעת בדפוסי הרגש הקוגניציה וההתנהגות, בה אין פגיעה בבוחן המציאות.

והגבול הוא שם… כלומר מקור השם "אישיות גבולית" היא הפרעה באישיות שנמצאת בגבול בין הנוירוזה לפסיכוזה. בהמשך אפרט על התסמינים של הפרעת אישיות גבולית, מקור ההפרעה והדרכים להקל על הסובלים בה.

מה גורם להתפתחות הפרעת אישיות גבולית? כמובן שאין תשובה ברורה. ישנן תיאוריות רבות שעל חלקן מתקיים ויכוח.

גורם סיכון ברור הוא טראומות בילדות, ובמיוחד פגיעה מינית. חלק מהסימפטומים של אישיות גבולית מזכיר סימפטומים של הפרעה פוסט-טראומתית. גם הזנחה הורית, פיזית ורגשית מהווה גורם סיכון. לרבים מהסובלים מאישיות גבולית היה חסך ביציבות בקשר עם ההורה. מחקרים מראים שב-40% מהמקרים אפשר למצוא סיבות גנטיות להתפתחות ההפרעה.

יש קושי לבצע מחקרי תאומים מכיוון שתאומים גדלו בסביבה הורית דומה ולכן יש קושי להפריד בין גורמים סביבתיים לגנטיים.
מחקריים שעשו הדמיה של תפקוד המוח, הראו תת פעילות באזורים הקשורים לתגובת סטרס ובקרה על הרגש כמו: היפוקמפוס, אמיגדלה וקליפת המוח המצחית.

ישנן תיאוריות העוסקות בקשר של הציר ההורמונלי הקשור להפרשת סטרואידים ולהפרעת אישיות גבולית. תיאוריות רבות… כאשר ישנן תיאוריות רבות המסקנה שלא יודעים הרבה.

קצת לגבי אפידמיולוגיה (סטטיסטיקה באוכלוסייה) של הפרעת אישיות גבולית:
מחקרים רבים מראים ששכיחות ההפרעה באוכלוסייה היא בין 1-2%.
כ-10% מהמטופלים במרפאות פסיכיאטריות מאובחנים כסובלים מהפרעת אישיות גבולית, וכ-20% מבין המאושפזים במחלקות פסיכיאטריות.
כ-6% מהאוכלוסייה עונים על הקריטריונים של ההפרעה בשלב כלשהו בחיים.
היחס בין גברים לנשים בקרב המטופלים הוא 1:3, אך כנראה היחס באוכלוסייה שווה יותר, ורק שנשים פונות יותר לטיפול. סיבה אפשרית נוספת להבדל המגדרי, היא האפשרות שפסיכיאטרים נוטים לאבחן יותר נשים כסובלות מההפרעה, בעוד שגברים עם אותם קשיים, יאובחנו בטעות כסובלים מהפרעת אישיות אנטיסוציאלית, וההפך גם נכון.
בארה"ב נמצא ש-17% מהאסירים היושבים בכלא סובלים מאישיות גבולית, כנראה הסיבה היא השכיחות הגבוהה של שימוש בסמים ואלכוהול בקרב הסובלים מההפרעה.

יש הנוטים לחשוב שלא קיים טיפול להפרעת אישיות גבולית.
נכון הדבר שטיפול לא ישנה באופן בסיסי את אישיותו של האדם, אך בהחלט קיימים טיפולים היכולים להקל על הסובלים מהפרעה זו.
טיפולים תרופתיים לרוב יטפלו בסימפטומים השונים. לדוגמה תרופות נוגדות דיכאון, תרופות הרגעה, תרופות מייצבות מצב רוח כטיפול בשינויים המהירים במצבי הרוח ובשליטה בדחפים ולעתים אף תרופות נוגדות פסיכוזה כטיפול הרגעתי חזק יותר.

הטיפול המשמעותי יותר בהפרעת אישיות גבולית הוא הטיפול הפסיכותרפי. ישנן שיטות שונות המקובלות לטיפול בהפרעת אישיות גבולית. בשנים האחרונות טיפול DBT (טיפול דיאלקטי התנהגותי), הפך להיות אפנתי, ומחקרים רבים הראו את יעילותו.

ה DBT עוזר לשנות דפוסים של התנהגויות, רגשות וחשיבה הגורמים לקשיים בחיים, על-ידי חיזוק המוטיבציה להיות בחיים; יצירת מוטיבציה להיות בטיפול; יצירת מוטיבציה לשיפור איכות החיים.

העבודה בטיפול מתמקדת בעיקר בסיוע בהתמודדות עם קושי בוויסות הרגשות וחוסר היציבות. עבודה זו נעשית תוך שילוב טכניקות מטיפולים שונים. ביניהן: המשגה מחודשת של הקשיים, טכניקות של CBT, ובעיקר מתן תוקף לרגשות, תוך שמירה על גבולות ברורים ומציאת דרכי התמודדות חלופיות. טכניקה נוספת שמשולבת בטיפול DBT היא מיינדפולנס (קשיבות).

מדובר במיומנות שמטרתה ללמוד לקבל את המציאות וללמוד להתבונן ברגשות ובמחשבות. טיפולי DBT הוכחו כיעילים במחקרים רבים, בייחוד כשמדובר בנטייה להרס עצמי ולחוסר איזון רגשי המוביל לפגיעה עצמית.