דור הגיע אלינו למכון "שערים לגיוס" שלושה ימים לפני הגיוס. הוא יועד לגיוס לתותחנים והרגיש שהוא לא מסוגל בשום אופן להתגייס. לא לתותחנים ואפילו לא לתפקיד של "ג'ובניק". כל מה שקשור לצבא הפחיד והבהיל אותו עד כדי כך שהוא בקושי יכול היה לדבר על הנושא. בקשתו הייתה חד משמעית: "עזרו לי להשתחרר מהצבא עכשיו!".
בשנה שקדמה לגיוס הוא דווקא מאוד רצה לשרת בקרבי. הלך לכמה גיבושים, השתתף בחוג הכנה לצה"ל ואסף מידע על היחידות השונות. אבל פתאום, כשהגיוס נעשה מוחשי, כשממש בפועל אורזים את התיק, פתאום הרגיש שהוא לא יהיה מסוגל להתמודד. לא עם המרחק מהבית, לא עם הפקודות, לא עם השינוי הקיצוני באורח חייו.
בפגישה עם דור ועם הוריו הבנו לעומק את הפחד הזה שהציף אותו פתאום. עזרנו לדור להבין מה עובר עליו ולמה. כמעט לכל מתגייס יש רגע דומה. לפעמים הוא מופיע ממש לפני יום הגיוס, לפעמים כמה ימים אחריו. לפעמים אפילו אחרי הטירונות, כש"נופל האסימון" שמדובר במרוץ למרחקים ארוכים וכך יראו השנתיים – שלוש הבאות.
התרשמנו שדור דווקא מתאים לשירות צבאי ואפילו לשירות קרבי. הרגענו אותו ואת הוריו. הסברנו שההחלטה להתגייס מחרתיים לקרבי, אינה בלתי הפיכה.
אם לא יוכל, אם יהיה במצוקה, ההחלטה יכולה להשתנות. אבל, כרגע, אין סיבה לא לנסות ויש סיכויים טובים שיצליח ויפרח. הסברנו למי ניתן לפנות בתוך הצבא אם קשה, והשארנו את הדלת פתוחה אצלינו, כך שיוכל לפנות שוב מתי שיצטרך.
דור נראה מבולבל ולא כל כך מרוצה כשיצא. אמר שיחשוב מה לעשות. כשהגיע מועד הגיוס, התייצב והתגייס לתותחנים כמתוכנן. מאז עברו כמה שבועות. דור עדיין בתותחנים. אנחנו בקשר עם הוריו שמספרים שקשה לו אך בשלב זה רוצה להמשיך ולנסות. מה יהיה? ימים יגידו…
