נהוג לחשוב על הצבא כמקום מסוכן והסיבות ברורות. אחרי הכל, מדובר בארגון שבסופו של דבר מטרתו היא מלחמה ומלחמה היא כנראה הדבר המסוכן ביותר שיש. אבל, בשורות הבאות לא אדבר על המובן מאליו הזה, אלא על סכנות לגמרי אחרות. החדשות הרעות הן שישנן סכנות רבות במהלך השירות אשר אינן קשורות כלל למלחמה באויב זר. החדשות הטובות הן, שכרגיל, יש הרבה מה לעשות!

יסלחו לי הרוחנים למיניהם, אבל החיים הם סוג של שדה קרב מלא מכשולים ומהמורות או אם תרצו – אתגרים. צריך לדעת להתנהל נכון מול החוק, מול אנשים, מול הטבע ועוד ועוד. כדי להצליח לשרוד את הבלאגן הזה צריך ללמוד הרבה כללי "עשה" ו"אל תעשה". חשוב לדעת את הכללים הכתובים (זה קל…) והלא כתובים (קצת יותר מסובך…) של ההתנהלות בעולם הזה. אם הצלחתם להגיע לגיל 18 בלי להסתבך, סימן שאתם יודעים את ההבדל בין איך מדברים עם אמא ואבא לבין איך מדברים עם המורה, שאתם יודעים שיש כמה חבר'ה בבית הספר שלא כדאי להתקרב אליהם ואיפה לא מסתובבים בשעות הלילה המאוחרות. אם מצאתם את עצמכם, למשל, מושעים מבית הספר, שלולי רישיון או נחקרים במשטרה… אופס, לא נזהרתם!

גם בצבא, כמו בחיים בכלל, יש כללי "עשה" ו"אל תעשה". אלא שכאן, בניגוד לחיי האזרחות, החבל קצר מאוד, הגבולות ברורים מאוד, וההשלכות חמורות מאוד. רוב האזרחים, למשל, יעברו את כל חייהם בשלום, בלי לראות בית משפט מבפנים (ואפילו לא מבחוץ). לעומת זאת, חלק לא מבוטל של אזרחים שומרי חוק אלה, יזכו, בהיותם חיילים, להישפט. למה? כי הצבא מלא בחוקים, פקודות, הוראות והנחיות ולא פחות מזה, מלא בשופטים פוטנציאליים (כל קצין יכול לשפוט). כאן אומר במאמר מוסגר שיש הבדל עצום בין משפט צבאי בדין משמעתי לבין משפט "רגיל" ואתם צריכים להתרגש ממנו הרבה פחות, אבל זה כבר נושא למאמר אחר. וזה מביא אותי לאזהרה הראשונה: הצבא אינו המקום למרד ובדיקת גבולות. אם אמרו לכם לא לשבת בשמירה – פשוט תעמדו. אם אמרו לכם להצדיע למפקד – תצדיעו ואם אמרו לא להכניס חמץ לבסיס בפסח – למדו ליהנות ממעדן הגורמה מעודד היציאות: מצה עם שוקולד השחר. פשוט תקשיבו למה שאומרים לכם ותבצעו. מבאס? נכון, אבל אם לא תעשו כן, תמצאו את עצמכם במהירות הבזק, עם כומתה על הראש במשרד המפקד, וזה, כנראה, אפילו עוד פחות נעים מלאכול מצה. אז בקיצור, היזהרו מלעבור על הפקודות!

אם ממעבר על פקודות צריך להימנע, אז אל אחת כמה וכמה יש להיזהר מלעבור על החוקים. מאחר וחיילי צה"ל הם כמובן אזרחי המדינה, כל החוקים חלים עליהם. אבל, כפי שתכף תיווכחו לדעת, הם חלים עליהם ביתר שאת.  כאשר אתה חייל ונתפסת בעבירה הסתבכת הרבה יותר מאשר אם ביצעת אותה עבירה בהיותך אזרח. למשל, אזרח המעורב בתאונת דרכים קלה נענש בבירוקרטיה מעצבנת מול הביטוח, ביקורים במוסך, הוצאת כספים… חייל המעורב בתאונת דרכים קלה עלול "לזכות" בהוקעה בפני כלל הציבור בדמות תחקירים אין סופיים המוצגים בכנסי נהגים וערבי יחידה, שלילת רישיון לזמן ממושך ואם הוא בקבע ויש לו רכב, גם פרידה כואבת מרכבו היקר והאהוב. במקרים מסוימים חייל כזה אפילו  ימצא את עצמו  מאחורי סורג ובריח. דוגמא נוספת: סוד גלוי הוא שאחוז מעשני הקנאביס במדינה אינו מבוטל. כדי שאזרח ישלם מחיר כלשהו על הרגל מגונה זה, עליו לעשות זאת ממש הרבה פעמים, לסחור או לפחות להיות קטין. חייל, לעומת זאת, שיתגלה שעישן ולו פעם אחת ויחידה במהלך שירותו הצבאי, יובל אחר כבוד לחקירת מצ"ח, יפתח לו תיק פלילי וקרוב לוודאי שגם ישב בכלא.

לסיכום, חברים יקרים, הצבא אינו המקום לבדוק גבולות. אז תהיו סבונים וחנונים כמה שיותר ואל תסתבכו בצרות. ועוד דבר חשוב מאוד: אם אתם כאלה שלא מסוגלים לקבל מרות וסמכות, שמסתבכים בלי סוף בבית הספר, בבית ובכלל, חשוב לבדוק טוב טוב את התאמתכם למערכת הצבאית עוד לפני הגיוס. אחרי שתכנסו חלילה לצרה, לא יהיה קל לחלץ אתכם.