ישנו פתגם האומר: "אבן שטיפש זרק לבאר, גם מאה חכמים לא יצליחו להוציא". שיבוץ לסוג שירות לא מתאים, הוא האבן הזאת. רבים מההורים שילדיהם מתגייסים חושבים ש"כדאי לתת לילד לנסות, מקסימים – לא יועיל לא יזיק". אז זהו… שניסיון כזה יכול בהחלט להזיק. הוא יכול להזיק בכך שייווצר משבר נפשי (ובכך נעסוק בפעם אחרת) והוא יכול להזיק בכך שיעבור את שנות השירות בתפקיד מתסכל שאינו מתאים לו.

תפקידינו כהורים שילדיהם מתגייסים (אחד מיני רבים..) הוא למנוע מצב בו התגייס החייל לשירות לא מתאים והוא חווה מצוקה ניכרת ומתמשכת.

שהחיילים כבר מתגייסים ונמצאים ביחידה מסוימת. היחידה תעשה הכול כדי להשאירם שם ומבחינתה בצדק, כי הם נמצאים על מצבת כח האדם שלה ולא במהרה תקבל חיל אחר במקום זה שנפלט. גם אם ישונה הפרופיל הנפשי או הרפואי שלו והוא לא יוכל לשרת, למשל, כלוחם קרבי – עדיין ישובץ מחדש במסגרת אותה יחידה ובאותו חיל קרבי, כתומך לחימה. כלומר – אם התגייס חיל, למשל, לחטיבת "כפיר", למרות קשיים ידועים "כדי לנסות", הניסיון הזה, במידה ולא יצליח, עלול לעלות לו ביוקר.

הורדת פרופיל נפשי או רפואי בשלב בו החייל כבר מוצב ביחידה מסוימת, יוביל לשינוי שיבוץ במסגרת היחידה ולא מחוצה לה. מעבר חיל מיחידה ליחידה הוא קשה מאוד. מעבר מפיקוד לפיקוד או מחייל לחייל (מחיל היבשה לחיל הים למשל) כמעט ואינו אפשרי. כלומר, אם נחזור לדוגמא: החייל ישובץ לשירות במסגרת החטיבה, בתפקיד אחר – לא קרבי או אפילו עורפי – אבל, במסגרת חטיבת "כפיר". בשיבוץ זה יתקשו – למרות הרצון הטוב – להתאים את התפקיד לנטיות הלב והכישורים.

החייל ישובץ על פי מגבלותיו וצרכי היחידה ויכול למצוא את עצמו פקיד, אפסנאי, נהג או טבח. זאת גם כאשר נתוני הקב"א והדפ"ר שלו גבוהים, ואילולא היה מיועד לשירות קרבי היה מקבל מנילה ובה מגוון תפקידים ואפשרויות. הסיבה שלא קיבל אותם הייתה שלא דיווח על קשייו לצבא ולכן יועד לקרבי . מי שמיועד לקרבי משובץ לשם ובצדק. הצבא צריך קודם כל לוחמים.

היעדר דיווח על בעיות רגשיות, הסתגלותיות ונפשיות לפני הגיוס, עלול, במקרים רבים לפגוע בחייל, שמוצא את עצמו בסופו של דבר, פעמים רבות, בתפקיד מפקדה לא נחשק במיוחד, וגם במערכת הצבאית הזקוקה ללוחמים ושולחת מבלי דעת מתגייסים שאינם מתאימים לתפקידי לחימה.

ישנם הורים רבים המתוסכלים מאוד מכך שהשירות אליו הגיעו בסוף בנם או ביתם, אינו תואם את יכולותיהם, כישוריהם ונטיות לבם. מצב כזה יכול להיות נכון בכל מקרה, אבל, הסיכון מצטמצם מאוד אם לא מזניחים את הבעיה עוד בשלב לשכת הגיוס. פתרון בשלב זה הוא למנוע את זריקת האבן לבאר. פתרון בשלב בו כבר גויס החיל וכבר משרת ביחידה מסוימת – הוא ניסיון להוציא את האבן מן הבאר. סיוע בשלב זה אינו בלתי אפשרי, אך, כאמור, הוא מסובך הרבה יותר.

רבים חוששים מכך שפרופיל נפשי או התאמת ציון קה"ס (קשיי הסתגלות) יפגע בעתידם הצבאי של ילדיהם במובן של צמצום האפשרויות שלהם. לעיתים זה אכן כך, אולם, יש לזכור שהפרופיל הנפשי (45 או 64) והקה"ס נקראים הגנות ולא סתם. תפקידם להגן על החיילים מפני סוג שירות שאינו מתאים ומעמיס עליהם רגשית במידה שתקשה עליהם להסתגל ולהתמיד בו. לכן צריך תמיד לשקול את הדברים על כף המאזניים ולבחון את הנזק לעומת התועלת בטיפול בדברים עוד קודם לגיוס, לעומת דחיית הטיפול למועד מאוחר יותר.

ההחלטה לגבי מתגייס או מתגייסת ספציפיים היא מסובכת. יש להקדיש זמן ומחשבה למכלול הנתונים היוצרים את התמונה המלאה. קיימים שיקולים רבים. פעמים רבות צריך גם לעבד את התהליך מבחינה רגשית.

זאת כאשר, למשל, נער שואף לשרת בקרבי, בעוד הוא סובל מקשיים נפשיים ניכרים, אשר יהפכו שירות כזה לקשה מאוד, וכפי הנראה בלתי אפשרי, עבורו. או כאשר המתגייס או המתגייסת, חוששים מאוד מן השירות, אך למעשה יש להם את הכוחות להתמודד אתו.

צריך להיעשות תהליך של חשיבה ועיבוד הדברים, יחד עם ההורים ועם המתגייס כדי להפחית את הבלבול והמצוקה ולהגיע להחלטה הטובה ביותר. חשוב שהחלטה כזאת תיעשה על ידי גורם פרטי המחוייב אך ורק למטופל. מצב כזה מאפשר "לפתוח את הקלפים" ולהציג את ההתלבטות במלואה. ברוב המקרים, מציאת פתרון בשלב מוקדם ככל האפשר, היא הדרך להשאיר כמה שיותר אופציות פתוחות מבחינה שיבוצית. יחד עם זאת, מאחר ומדובר בהחלטה כל כך גורלית, חשוב להגיע להחלטה הנכונה עבור המתגייס או המתגייסת שלכם ולא לעשות זאת על פי מה שנכון בדרך כלל.

כהורים אנו רוצים את הטוב ביותר עבור ילדינו. גם אם אנו יודעים בתוך תוכנו שקיימות בעיות, אנו מקווים (וזה טבעי) שבשירות הצבאי הדברים יסתדרו. כידוע, הנבואה ניתנה לשוטים ואי אפשר באמת לדעת מה יהיה בשירות. יחד עם זאת, קיימים גורמים שהוכחו כמנבאים הצלחה לעומת קשיים בשירות הצבאי. אנו מציעים, לאור נסיוננו הרב, לא לטמון את הראש בחול ולא לחכות לרגע האחרון.